חלק שני - "עבודה עם טראומה" מאת אודליה שלמון- מימוני
טיפול בטראומה
בחלק זה אתמקד על העקרונות הטיפוליים החשובים בעבודה הטיפולית עם טראומה ופוסט- טראומה
בטיפול בטראומה מאחר והמטופל מגיע במצב שביר ומפורק של "העצמי", יש צורך במטפל יותר "אקטיבי" ופחות "ניטראלי" שלא זאת בלבד שיבין את מצוקתו וצרכיו ויהיה מסוגל להזדהות ולהכיל את רגשותיו של המטופל, עליו גם להקרין בטחון מקצועי בדבר יכולתו לעזור למטופל להחלים וליצור ציפייה שתעודד "התארגנות מחדש" לעבר "מעגל התקווה".
לצד זה, חשוב שנזכור שאחד מהעקרונות החשובים בעבודה עם נפגעי טראומה הוא העצמה והחזרת תחושת השליטה של המטופל, על כן במסגרת החוזה הטיפולי המטפל והמטופל יגדירו ביחד את מטרות הטיפול על מנת להדגיש את האחריות והאקטיביות הנדרשים מצידו של המטופל.
בהמשך, תוך יצירת אמון ובטחון בקשר הטיפולי, הם יציבו יחד מטרות ואסטרטגיות להשגה, בהתבסס על פעולות שעשה המטופל בעבר והיו יעילות בעבורו. בהתחלה יהיו המטרות קטנות וצנועות על מנת ליצור מוטיבציה ושיפור בתפקוד שימריץ את המטופל ויחזיר את תחושת היכולת הפנימית שאבדה. מטרת הפעולות הטיפוליות תהיה החזרת הביטחון האישי ומתן יציבות כלשהי לחייו של המטופל, תוך עידוד התפקוד העצמאי שלו.
בהמשך, המטפל יעזור למטופל להיחשף לחרדה העולה בו בהווה ולפתח תחושת שליטה בחייו כאן ועכשיו, בלי להכחיש את עוצמת הטראומה שחווה בעבר. אל לו למהר ולגעת בחוויה הטראומתית עצמה לפני שנוצרה תחושת אמון, בטחון ושליטה אצל המטופל. כך, לאט ובאופן הדרגתי יאפשר את חשיפת הזיכרונות הכואבים של אירועי הטראומה תוך שימוש בהרפיה ומתן עידוד. התמיכה, העידוד והקניית תחושת שליטה במקום פסיביות יהיו יקרות ערך עבור המטופל.
לצד כל אלה, על המטפל להחזיק את התקווה עבור המטופל ובהדרגה לאפשר לו להתאושש ולהתחבר לתקווה הטמונה בתוכו.
טראומה בראי הגוף
ברמה הגופנית, טראומה היא עודף אנרגיה שנשארה בגוף בעת האיום או הסכנה ולאדם לא התאפשרה תגובה אפקטיבית או מלאה. יוג'ין ג'נדלין פילוסוף ופסיכולוג קליני ועמיתו של קרל רוג'רס אבי הפסיכולוגיה ההומניסטית הגה טכניקה טיפולית לעבודה ישירה עם הגוף בשם "התמקדות" - Focusing, המתבססת על מה שהוא הגדיר כ"תחושה מורגשת" המוגדרת כמודעות גופנית של מצב, קשר, או מפגש עם אדם או של מאורע. היא איננה חוויה שכלית אלא התנסות פיסית והיא מכילה בתוכה אינפורמציה, תובנות וידע רחב על העבר, ההווה והעתיד שלנו. בהתבסס על תורתו פיתח פיטר לוין, דוקטור ברפואה ובמדעים, פסיכולוג וחוקר טראומה, טכניקה לעבודה גופנית עם טראומה. הוא חקר ומצא שסימפטומים טראומתיים אינם נגרמים ע"י האירוע המעורר עצמו, הם נובעים מהמשקע הקפוא של אנרגיה שלא התפוגגה ולא נפרקה. משקע זה נשאר לכוד במערכת העצבים, שם הוא יכול לעשות שמות בגופינו וברוחנו.
אם כן, מערכת העצבים האוטונומית יוצאת מאיזון והמפתח לריפוי הסימפטומים הטראומתיים נמצא בצד הפיזיולוגי. טראומה היא איננה האירוע שהתרחש כי אם האנרגיה שלא התפרקה. בעבודה הטיפולית עם טראומה דרך הגוף נעקוב אחרי הצד הביולוגי דרך הזיכרון הגופני.
במעקבים שנעשו אחרי חיות בטבע נמצא שעל אף שמדי יום נפגשות חיות הבר עם אירועים טראומתיים, הן אינן חוות טראומה. דרך המעקב נמצא שהתופעה היא אנרגטית, אם יש יותר מדי אנרגיה מכדי להכיל, אזי התגובה לא תהיה תקינה, אך אם תהיה היכולת להכיל, אזי התגובה הטראומתית תתפרק, בד"כ על ידי ניעור או רעד גופניים. אם כך, טראומה תתרחש במקרים שיש עודף אנרגיה, ושהמערכת של האורגניזם לא יכולה לתת לה מענה. עודף האנרגיה יומר לסימפטומים שיתבטאו דרך הגוף.
ברוב המקרים עודף האנרגיה יתרגם את עצמו לדפוסים מקובעים. אותם סימפטומים ודפוסים יתקבעו בגוף גם כאשר כבר אין איום או סכנה. השכיחים שביניהם הם: דיסוציאציה, "שלשול ורבלי", עייפות, פיהוקים, בחילה, כאב גופני ואלרגיה.
מטרת הטיפול הגופני תהיה שחרור של עודף האנרגיה על מנת להשלים את תגובת ההגנה שלא הושלמה. דרך התחושות הגופניות של המטופל ייוצר מגע עם הדחפים הטבעיים של הגוף ומתוך כך ביטוי לדחף הפיזיולוגי הישרדותי שנוצר בשעת הטראומה במערכת הפיזית- עצבית. בתוך כך, עם התקדמות הטיפול והתבססות האמון והקשר הטיפולי, ניצור את התנאים הבטוחים מספיק כדי לאפשר למערכת של האורגניזם לחזור בהדרגה לסיטואציה הטראומתית, אך הפעם מתוך חוויית שליטה.
פתגם סופי עתיק אומר: "הגוף הוא החוף של ים ההוויה." תחושות הגוף של המטופל הן המחזיקות חוויות, מצבי חיים, קונפליקטים וקשיים. הרגש הוא אינסופי, כמו גם החרדה והאימה. הגוף לעומת זאת הוא סופי, יש לו גבול. הוא המחזיק ומכיל בתוכו את התהליכים המורכבים, כמו גם המעוררי פחד ואימה בעבודה עם טראומה.
ההתמקדות בעבודה הגופנית עם טראומה מאפשרת את הקשר והביטוי של "המוח הקדום" האחראי על התגובה במצב הישרדות( בריחה, תקיפה, קפיאה). שפתו של המוח הקדום היא שפת התחושות, תמונות ודימויים, לכן המגע עם תחושות הגוף תאפשר פורקן של הטראומה באותה שפה של המוח הקדום.
אם כן, אני מציעה שבעבודה הטיפולית עם טראומה ופוסט- טראומה נחזיר למטופל את תחושת השליטה דרך אינטגרציה של חוויית הטראומה המפוצלת, זאת תוך תפיסה טיפולית הוליסטית ואינטגרטיבית המשלבת מפגש אנושי המתמקד על יצירת אמון, ביטחון והדדיות והמאפשר דיאלוג ופורקן רגשי לצד פורקן אנרגטי של הטראומה דרך תהליך גופני. כמו כן, יצירת בהירות ושקיפות לגבי תהליך התגובה הטראומתית וחוקיה, יחזקו את תחושת השליטה של המטופל ויצמצמו את החרדות המאיימות עליו.
אני מאמינה שטיפול אפקטיבי בטראומה ובפוסט- טראומה יחזיר למטופל את האפשרות להחזיק בתוכו את הידיעה בדבר קיומו של עתיד אפשרי וכן את התקווה שאבדה.
התקווה מאפשרת קיום פוטנציאלי לצורות התארגנות רבות ושונות. התהליך הטיפולי יהווה הזדמנות למצוא הזדמנויות לצמיחה חדשה הנטועות בתוך תקוות ישנות כבסיס ליצירת משמעות אישית חדשה ומספקת, קבלה עצמית ומחויבות עמוקה יותר לחיים.
ביבליוגרפיה:
• הרמן ג'.ל - "טראומה והחלמה"
• ד"ר יובל י' - "סערת נפש"
• מיטשל סטיוון א' - "תקווה ופחד בפסיכואנליזה"
* ליאורה בר נתן - קורס "מטראומה לתקווה"
אודליה שלמון- מימוני. "להיות גופנפש - BeMindBody". פסיכותרפיה גופנית אינטגרטיבית.
עבודה עם טראומה.
